<h1>סמ"ג עשין דרבנן סימן ב'</h1>
<h2>דף כ.</h2>
גרסינן בפרק כ"ג ת"ר מקום שנהגו נשים לצאת לפני המטה יוצאות לפני המטה ומפרש בירושלמי (סנהדרין דף י"ב א') טעם אותו מנהג מפני שהם גרמו מיתה לעולם, ומקום שנהגו נשים לצאת לאחר המטה יוצאות אחרי המטה ומפרש בירושלמי (שם) הטעם מפני כבודן של בנות ישראל שלא יסתכלו בהן האנשים.
<h2>דף מז:</h2>
בתי קברות אסורין בהנאה, כיצד אין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין עושין בהן מלאכה ולא קורין בהן ולא שונין בהן, כללו של דבר אין ניאותין בהן ואין נוהגין בהן מנהג קלות ראש (רמב"ם אבל פי"ד הי"ג). ובפרק בתרא דמגילה (כ"ט א') תניא אין מלקטין בהם עשבים מפני כבוד המתים ואם לקטן שורפן במקומן, כתב מורי דווקא כשהן על הקברים עצמן (תד"ה אין). תניא בפרק מי שמתו (ברכות י"ח א') לא ילך אדם בתוך ארבע אמות של קבר ותפילין בראשו או ספר תורה בזרועו ולא יתפלל שם, וברחוק ד' אמות מותר (המשך לשון הרמב"ם שם) וכן בפרק משוח מלחמה (סוטה מ"ג ב') אמר רבי אליעזר בן יעקב מת תופש ארבע אמות לקרית שמע. אמר שמואל בפרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ז ב') עפר הקבר אינו אסור בהנאה שאין קרקע עולם נאסרת, אבל קבר הבניין אסור בהנאה (לשון רמב"ם שם הי"ז) אחר שנקבר בו המת אף על פי שפינה המת למקום אחר. המת אסור בהנאה כולו חוץ משערו וכן ארונו וכל תכריכיו אסורים בהנאה, אבל כלים המוכנים לתכריכין לא נאסרו בהנאה, והלכה כרבא שאמר בפרק נגמר הדין (שם) אפילו ארג בגד למת לא נאסר עד שיגע במטה הנקברת עמו שאין ההזמנה אוסרת (ע"פ רמב"ם שם הכ"א), מסקינן שם (מ"ח ב') כי כל הכלים שזורקין על המת על המטה הנקברת עמו אסורין בהנאה שלא יתחלפו בתכריכין (רמב"ם שם הכ"ב), היו אביו ואמו מזרקין בו כלים מצוה על האחרים להצילם ואם הגיעו למטה הנקברת עמו אין מצילין אותם (רמב"ם שם הכ"ג ע"ש).
